עזבון המנוח אבו זלאם ריפעת ז"ל ואח' נ' הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ

פסק דין

התביעות שבפני הינן תביעות לפיצוי בגין פטירתו של המנוח ריפעת אבו זלאם ז"ל (להלן: "המנוח") בעקבות תאונת דרכים שהיה מעורב בה, כאשר במקרה זה, קיימת מיוחדות של התביעות שבפני שכן, האחת הינה תביעתה של אלמנת המנוח בגין הפיצוי לו היא זכאית כתלויה וכן כיורשת ממחצית מעזבונו (ת.א. 2920/07), ואילו השניה הינה תביעת הוריו של המנוח בגין מחצית מעיזבונו (ת.א. 1902/07), דהיינו שאין זהות בין היורשים לתלויים.

השאלות הדרושות הכרעה הינן: גובה הנזק שנגרם לאלמנה כתלויה וגובה הנזק לעיזבון, כאשר המחלוקת בין התובעים לבין הנתבעת מתמקדת בשאלת גובה שכרו של המנוח לעבר ולעתיד; ואילו במחלוקת שבין התובעים לבין עצמם, דהיינו יורשי העיזבון אל מול תביעת האלמנה כתלויה, מתעוררות השאלות הנוגעות ליחס שבין תביעת העיזבון לבין תביעת התלויה, וכן בשאלה האם יש להביא בחשבון בפסיקת הפיצוי לתלויה, את משך תקופת הנישואין הקצרה ואת סיכויי הינשאותה, כפי שטוענים הורי המנוח.

כפי שציינו ההורים התובעים בתביעת העזבון בלבד, מדובר בסוגייה ייחודית (באשר ליחס בין התביעות כאשר אין זהות, ויש ניגוד אינטרסים, בין היורשים לבין התלויים) שחרף חיפושי לא איתרתי סיטואציה בפסיקה הדומה לה במדוייק.

העובדות

1.ביום 25.8.06 נהרג המנוח בתאונת דרכים שארעה בדרכו של המנוח בחזרה ממקום עבודתו במפעל ישקר, לביתו.

2.המנוח יליד 22.1.76, והתובעת מעאלי אבו זאלם, אלמנתו (להלן: "התובעת"), ילידת 25.8.82.

3.המנוח והתובעת נישאו זה לזו ביום 8.6.06, דהיינו כחודשיים וחצי לפני שהמנוח קיפח חייו בתאונה נשוא התביעה.

4.בהתאם לצו ירושה שהוצג בפני, עזבונו של המנוח חולק בין יורשיו, כך שהתובעים דרוויש ומרים אבו זאלם (להלן: "ההורים") יורשים ביחד מחצית מעזבונו (כל אחד רבע) ואילו התובעת יורשת את המחצית השניה.

5.הנתבעת הינה חברת הביטוח שביטחה את השימוש ברכב בו נהג המנוח במועד התרחשות התאונה. אין מחלוקת בשאלת האחריות ובשאלת חבות הנתבעת כלפי התובעים.

אציין כי מתן פסק הדין התעכב זמן רב (ועל כך התנצלותי הכנה בפני הצדדים), בין היתר לאור העובדה כי לתביעת האלמנה הצטרפה כתובעת נוספת, גם קרן הפנסיה ששילמה לאלמנה כספים עפ"י תקנות קרן הפנסיה שאליה הפריש המנוח כספים בחייו, ואשר טענה לזכות כלפי הנתבעת בהיותה מיטיבה של האלמנה. תביעת קרן הפנסיה נדחתה בהסכמה, ללא צו להוצאות, לאחר שניתן פסק הדין ברע"א 7946/09 מקפת החדשה ניהול קרנות ופנסיה נ' יעל אנוך ואח' (29.2.12) אשר העמידה הלכה על מכונה וקבע כי אין מקום להכיר בזכות קרן הפנסיה כנטען בהליך בפני.

6. על מנת להכריע בטענות הנוגדות שבין התובעים לבין עצמם, עלי ראשית לקבוע את גובה הפיצוי המגיע לעזבון ולתלויים (כל אחד בנפרד), לבחון איזה מהם גבוה יותר ובאיזה ראשי נזק לא קיימת חפיפה ביניהם, ובהתאם לקבוע את הפיצוי לכל אחד מהתובעים.

לצורך כך אזדקק, קודם לכל, לקביעה בדבר פוטנציאל ההשתכרות של התובע, ולהכרעה בסוגיית ההתחשבות במעמד התובעת וסיכויי הנישואין מחדש, על מנת לכמת את גובה הפיצויים בכל אחת מהתביעות, ואז אפנה לבחינת היחס שבין תביעת העזבון לתביעת התלויים.

שכרו של המנוח עובר לתאונה ושכרו העתידי

7. למנוח לא היו תעודות בדבר השכלה פורמלית מעבר ללימודיו הסדירים בבית הספר התיכון וכ- 14 חודשים קודם לתאונה, השתלב המנוח בעבודה במפעל ישקר כפועל יצור.

על פי עדות אביו (עמ' 12 שורות 27-30) הוא למד הנדסת חשמל במסגרות שונות אולם לא השלים את לימודיו ולא קיבל תעודות ועד לתחילת עבודתו בישקר, עבד באופן זמני בעבודות שונות.

8. על פי תלושי השכר שהציגו התובעים (ת/15) וכן על פי אישור המעביד מיום 13.7.2005 (ת/16), שכרו של המנוח עלה בהתמדה מתחילת עבודתו בישקר ועד למועד פטירתו, כאשר ניתן לראות כי קיימת תנודתיות מסוימת בגובה השכר, שהינה פונקציה בין היתר של כמות השעות הנוספות שביצע המנוח בכל חודש, וכן בגין תוספות שונות (חלקן חד-פעמיות) שהתווספו לשכרו.

באם נתייחס לסכומים המצטברים בהתאם לתלוש השכר המלא האחרון לפני התאונה, דהיינו תלוש לכל חודש 7/06, הרי ששכרו הממוצע לשנת 2006 (לאחר ניכוי מס הכנסה כפי ששולם בפועל) עמד על הסך של 9,140 ₪ (68,756 (שכר ברוטו) - 4778 (מס הכנסה): 7 חודשים). מאחר וסכום זה כולל בתוכו מס' מענקים חד-פעמיים (בין היתר בשל עבודה במהלך מלחמת לבנון השניה), ולאור התנודתיות בשכר (בהתחשב במרכיב השעות הנוספות) אעמיד את השכר, נומינלית למועד התאונה על סך של 8,500 ₪ (לאחר ניכוי מ"ה).

9. במהלך שמיעת הראיות נשמעה בפני עדותו של מר שמעון משה, המשמש כמנהל משאבי אנוש בחברת ישקר (להלן: "המנהל"), והוא העיד על כך שהמנוח היה עובד רציני, שביצע את עבודתו נאמנה, כאשר על פי חוות דעת שניתנה לגביו בתום תקופת הניסיון צוין שהוא אמין וישר והומלץ על המשך העסקתו. כמו כן העיד אותו עד כי בתחילת כל שנה מתקיים דיון שכר נפרד עם כל עובד ועובד כאשר לרוב ניתנת תוספת שכר שבין 2%-4% למעט בשנת 2009, כאשר היה משבר כלכלי, שאז לא ניתנו תוספות שכר. בעדותו ציין העד כי עובד כמו התובע, שהיה מתקבל לעבודה במועד מתן העדות, דהיינו בחודש 5/10, היה מתקבל בתנאי שכר של 25 ₪ לשעה (לעומת 22 ₪ ששולמו למנוח בתחילת עבודתו), וכי יש לחשב עלית שכר של כ-3% בכל שנה.

בנוסף העידו התובעים את מר עזיז, העובד בישקר 22 שנה, מתוך זה 14 שנה כמנהל מחלקה. אף הוא הגדיר את התובע כעובד מצוין, מסודר ואחראי, והעד התייחס לאפשרות ההתקדמות בעבודה בישקר, כפי שהוא התקדם.